<h1>התרומה סימנים ר"כ—רכ"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ואין נותנין חטין לתוך הרחי' אלא כדי שיטחנו מבעוד יום אמר רבה מפני שהיא משמעת קול ויאמרו רחים של פלוני טוחנין בשבת ויסברו דבשבת נתנו החטי' אמר ליה רב יוסף ולימא מר משום שביתת כלים והשתא דאסרת לבית הלל שביתת כלים גפרית ומתגמר דשרי משום דהכלי לא עביד מעשה כי אם הגחלים שבתוכו והשתא דאמר רב הושעיא מאן תנא שביתת כלים דתניא וכל אשר אמרתי לכם תשמרו לרבות שביתת כלים בית שמאי היא אם כן הא מני ברייתא דאסרה ריחיים בית שמאי היא ובין עביד מעשה ובין לא עביד מעשה אסר ולכך נמי קאמר בית שמאי אין נותנין אונין של פשתן לתוך תנור מע"ש אלא כדי שיהבלו מבעוד יום פירש רבינו תם דחטין לתת בריחים מע"ש והוו נטחנין בשבת מותר דאמר רב אושעיא במסקנא דברייתא דאסרה בית שמאי היא אבל בית הלל שרו אמנם פירש רבינו חננאל דהלכה כרבה דמוקי ברייתא דאסרה לתת בריחים חטין מע"ש מפני שמשמעת קול ולא כרב יוסף דאית ליה שביתת כלים אפילו לבית הלל ורבה ורב יוסף הלכה כרבה ועוד דשמא התלמוד כך אמר השתא דאמר רב אושעיא מאן תנא שביתת כלים בית שמאי היא פי' רב יוסף דאמר איסור בריחים משום שביתת כלים ר"ל ואליבא דבית שמאי ולעיל דאמר והשתא דאמרת שביתת כלים לבית הלל תלמודא קאמר ליה לפי מה שהיה סבור שרב יוסף לבית הלל קאמר קודם שנודע דברי רב אושעיא ועוד תדע דהלכה כרבה דלית ליה שביתת כלים (עיין ירושלמי פ"ק פלוגתא דב"ש וב"ה והביא גם הרשב"א ז"ל ומזה הוכיח דב"ה מחלק בין התחיל בע"ש לשבת עצמו ועיין ת' הריב"ש הביא הב"י רא"ה ועיין ב"ח שם ושפיר דברי ס' תרומה ועיין פ"י) דקאמר לקמן מאי שנא דבית שמאי שרו לטעון קורות בית הבד על זתים וענבים שמרוסקין והולכין ומתמצין בשבת יותר ממלאכות דמתניתין אין פורסין מצוד' ואין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור וכו' ומתרץ התלמוד כלהו דאי עביד להו בשבת חייב חטאת ולכך גזרו ע"ש עם חשכה והשתא מדוע לא אמר בלא גזירה משום שביתת כלים ואע"פ שהדבר מונח בכלי מע"ש כיון שיש בתוכו בשבת אסור מן התורה אלא ודאי שביתת כלים שרי וא"ת אם כן ברייתא דאסר' שביתת כלים מני לרבה י"ל כבי' שמאי ודוקא במילי דעביד מעשה והני דמתני' מיירו אף היכא דלא עביד מעשה כגון תנור שאינו זז כלל ממקומו לכך קאמר טעמא משום גזירה. פסק השתא דאתינן דהלכה כרבה וברייתא דלעיל כב"ה אסור לתת חטין לתוך הריחים מע"ש אלא כדי שיטחנו מבעוד יום משום טעמא דרבה דמשמעת קול אבל שביתת כלים אינו אסור לב"ה ואפי' עביד הכלי מעש' וא"כ מותר לתת גחלי' מע"ש בכלי נקוב העשוי מבריחי ברזל ומתחממין בו בשבת בלא טעמא דאפקורי מפקר ליה כדקאמר תלמודא גבי גיגית נר וקדירה לב"ש דהתם אין יכול להיות שלא יהיו בשבת דגיגי' שורין בו שעורים שבועי' או חדש לעשות מהן שכר וא"כ מותר להשאיל קרדומו ואתו ומחבתו לעכו"ם מע"ש אע"פ שעושה בו עכו"ם מלאכה בשבת וגם עביד הכלי מעש' דהא שביתת הכלים אינו אסור לב"ה אבל בשבת עצמה אסור להשאיל לעכו"ם כמו שאביא ראיה על הכל וכן לשכור לו כליו אסור מע"ש שנר' כשכיר שבת אפילו שוכרו לשבוע או לחדש אבל ברביעי ובחמישי שרי לשכור לעכו"ם כליו לשבוע שלם אבל ליום אסור אפילו ברביעי כמו שוכר לשמור פרה אדומה או לשמור הזרעים לעומר דשכיר יום אסור דנר' כשכיר שבת אבל שכיר שבו' או שכיר חדש שרי אבל בחנם שרי מע"ש להשאיל לו כמו דפרי' אבל בהמתו אסור לא להשאיל לעכו"ם ולא להשכיר לעכו"ם אפי' ברביעי אם סבור שיעשה בה מלאכה בשבת וראי' על הכל ת"ר לא ישכיר כליו לעכו"ם מע"ש וברביעי ובחמישי מותר ואיסורא לא הוי משום שביתת כלים דהא אין אסור כלל לב"ה כדפריש' לעיל ותו דא"כ אפי' ברביעי ובחמישי נמי ליתסר אם ישנו לכליו ביד עכו"ם בשבת וגם לא מיירי בשוכרו לימים אלא לשבוע או לחדש. דאי בשוכר כליו ליום אפילו כשנתן לעכו"ם ברביעי ובחמישי יהא אסור אם ישהא בשבת ליד עכו"ם אלא בשוכרו לשבוע או לחדש מיירי ואפי' הכי אסור לשוכרו מע"ש דכיון דקרוב כל כך וסמוך לשבת נר' כשוכרו לשבת עצמה אבל שאל' בחנם מותר אפי' מע"ש דאיסור שביתת כלים אינו אסור לבית הלל כדפרי' לעיל אבל בשבת עצמה אסור להשאיל לעכו"ם וכן ת"ר (י"ח ע"ב) בית שמאי אומר לא ימכור אדם לעכו"ם חפציו ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע העכו"ם בביתו למקום שרוצה העכו"ם להוליכו שיהיה שם קודם השבת דהרואה את כליו של ישראל ביד עכו"ם בשבת סבור שהישראל נתן לו בשבת עצמה להוליכו וב"ה אומר כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ור"ע אומר כדי שיצא העכו"ם מפתח ביתו של ישראל שהשאיל לו אע"פ שהעכו"ם נושאו בשבת ואמר רבי יוסי בר' יהודה לא בא רבי אלא לפרש דברי ב"ה אבל בשבת עצמה אוסר הוא להשאיל לעכו"ם כי אם מע"ש עצמה עם חשיכה כדי שיצא מפתח ביתו וטעמא שהרואה סבור שהישראל צוה לעכו"ם להוליכו חוץ לבית בר"ה שהרי בשבת עצמה מוציאו מבית ישראל ולא ידעו שהעכו"ם נושאו לצורך עצמו.
